עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (3)
רגשות  (3)
חיים  (2)
פרידה  (2)
התפתחות  (1)
יחסים  (1)
יחסית  (1)
כוח רצון  (1)
לימודים  (1)
מוות  (1)
מחשבות  (1)
קנאה  (1)
שמחה  (1)
ארכיון
מה קורה פה
רוב הפוסטים שנכתבים פה, הם דברים שאני לא מרגישה בנוח לשתף עם אנשים אבל מרגישה צורך לפרוק. וזו בעצם הסיבה למקום הזה.
הפוסטים נכתבים בדרך כלל ברגעים קשים יותר וכוללים המון אמוציות.
החיים שלי לא כאלה דרמטים כמו שנראה כאן :)

סבא שלי 3>

13/01/2018 00:45
ladyD
חיים, פרידה, מוות, אהבה
אני לא ממש יודעת איך להתחיל, זה קרה ביום רביעי הלב של סבא שלי הפסיק לפעום, 30 שנה מאז ההתקף לב הראשון, 30 שנה שהוא נלחם כמו גיבור ושבועיים לפני גיל 80 נגמרה המלחמה. 
הוא היה אדם מרשים עם רעמה של שיער לבן, האבא של השבט הקטן שלנו, בן אדם שלוו עם המון סבלות.
אף פעם לא הרגשתי שהכרתי אותו באמת, מעבר לשיחות החולין ולאירועים המשפחתיים הוא לא שיתף פרטים מחייו, כזה אדם הוא היה.
הפגישה האחרונה שלי איתו הייתה לפני שבועיים. ביקרתי אותו בבית החולים אחרי שסיימתי את הלימודים, הוא ממש שמח לפגוש אותי, בכל פעם שהיינו נפגשים (בעיקר לקראת הסוף) היה לו חיוך של ילד כשהוא היה רואה אותי, הוא היה אומר לי שאני יפה. ראיתי שקשה לו, שנמאס לו להילחם, הוא לא רצה לקום מהכיסא כדי לעשות סיבוב בתוך המחלקה.
הפעם האחרונה שדיברתי איתו הייתה בשבת, התקשרתי לשמוע מה שלומו ולהפתעתי הוא אפילו ענה (בדרך כלל הוא מעביר את הטלפון ישר לסבתא).
שאלתי אותו מה שלומו, הוא אמר שככה ככה ושקשה לו, אמרתי לו שזו לא התשובה הנכונה ושהוא צריך להגיד שהוא מרגיש כמו גיבור כי הוא נלחם ושפעם הבאה שאני מתקשרת אליו ושואלת לשלומו התשובה צריכה להיות שהוא מרגיש כמו גיבור (לא ידעתי שלא תהיה פעם הבאה).
ביום רביעי בדיוק הייתי בפקולטה כשאמא התקשרה וסיפרה לי מה קרה, הייתי בשוק לא ציפיתי לזה. מהרגע שהוא נכנס לבית חולים עברו שעתיים עד שהוא נפרד מהעולם, מצבו התדרדר במהירות.
הייתי עם חברים שלי בזמן השיחה הם ראו שמשהו קרה אבל לא רציתי להגיד, לא היה לי אומץ להוציא את המילים האלה מהפה.
הלוויה הייתה לא פשוטה, המשפחה שלי אמוציונלית מאוד. אני נדבקתי לאח שלי, ראיתי שקשה לו והוא בן אדם סגור ממני, הוא לא מרשה לעצמו להתפרק ולדבר על הדברים שמפריעים לו, הרגשתי שאני צריכה לשמור עליו. חיבקתי אותו כל הלוויה בכינו בייחד, עמדנו רחוק מכל הנעשה.
הגיעו המון אנשים מחייו, מהתקופה שהוא עבד, חברים שלו מכל מני מקומות. כולם דיברו על כמה בן אדם טוב הוא היה.

ועכשיו, עכשיו ממשיכים הלאה, אוספים את השברים מוודאים שכולם על האוניה וממשיכים לשוט, כי החיים ממשיכים ואי אפשר לעצור הכל.
היה לו חיים טובים, מלאים ובעיקר מגוונים. עלה מרומניה גדל במושב וגידל פה דור חדש ביחד עם סבתא (45 שנות נישואין זה לא דבר שהולך ברגל).
תודה לך שהייתה פה ונלחמת, אני אוהבת אותך סבא 
ladyD
RannyBunny
22/01/2018 17:12
המון אהבה לך, את נשמעת מאוד שלמה ואני יודע שעם הזמן
תוכלי להיזכר בגאון בכל הדברים שלמדת או הרגשת מסבא שלך.
החלמה מהירה לליבך 3>
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: